משא דבר ה׳ בארץ חדרך. נבואת ה׳ תהיה אז גם בארץ חדרך כמו בא״י כי גם היא תהיה אז מא״י: ודמשק מנוחתו. וגם דמשק תהיה מנוחתו ור״ל שכינת כבודו כי גם היא תהיה מא״י: כי לה׳ עין אדם וגו׳. ר״ל לפי שאז עין כל אדם לעצמו יצפה לה׳ וגם בהתאסף יחד כל שבטי ישראל ולכן תבוא עליהם הטובה ההיא:
וגם חמת תגבל. תהיה מגבול א״י ואליה תחשב ולא זו היא חמת המוזכרת בתורה בגבול א״י אבל היא אחרת גדולה מאד כמ״ש ולכו משם חמת רבה (עמוס ו): צור וצידון. גם צור וצידון הנטפלת לה יכנסו בגבול א״י: כי חכמה מאד. מוסב על צור שהיא העיקר ור״ל אשר היא חכמה מאד וכאומר ולא תועיל בחכמתה לבל תכנס בגבול א״י:
ותבן צור. עם כי צור בנתה לעצמה מבצר חזק להיות לה למשגב ואספה צבורי כסף כעפר וזהב כטיט המושלך בחוצות וזהו עזר רב להתחזק מול האויב:
יורישנה. יגרשנה מארצה וחיל צבאות עמה יכה בים ר״ל יטביעם במי הים: והיא. העיר עצמה תשרף באש:
תרא וגו׳. אשקלון תראה מפלת צור ותירא לנפשה שלא יקרה לה כמקרה וגם עזה תראה ותחיל מאד: ועקרון. גם עקרון תחיל כי נתבייש מבטה ר״ל צור שהיתה מבטת אליה לעזרה נתביישה גם היא כי נתגרשה מארצה: ואבד וגו׳. ר״ל ומגורתם יבוא להם כי יהיה נאבד מושל מעזה ואשקלון לא תהיה מיושבת באנשים:
וישב וגו׳. בזמן הגאולה לא ישבו קבוצת הממזרים בתוך בני ישראל אבל ישבו לבדם באשדוד כי יש מרז״ל שאמרו אין ממזרים טהורים לעתיד לבוא ודרשו ממקרא הזה, או ממזר הוא מל׳ זרות ור״ל ישראל שהמה זרים ממנה הם ישבו בה: והכרתי וגו׳. עוד לא ימשלו הם בארצם:
והסירותי וגו׳. ר״ל אתן בלבו שלא ישתה עוד דם ושלא יאכל עוד בשר מה שהורגל בהם כי ישוב להאמין בה׳ ובתורתו: ונשאר וגו׳. גם הוא ישאר באמונת אלהינו כשאר הגרים: והיה. כל פלשתים בכללה תהיה כאיש לומד התורה אשר ביהודה כי גם המה ילמדו התורה: ועקרין כיבוסי. עקרון תשוב להיות כמו יבוס היא ירושלים ר״ל אנשיה יהיו נקיי הדעת כאנשי ירושלים:
וחניתי לביתי. אשכון סביב לביתי להגן מצבא חיל עם מן העובר ושב דרך עליו ולא יעבור עוד על ישראל מי הנוגש לעבודה כאשר היה מאז כי עתה ראיתי בעיני להשגיח עליהם בעין חמלה עם כי עד הנה הסתרתי פני מהם:
הריעי. תרועה של שמחה: הנה מלכך. זה מלך המשיח: צדיק. במעשיו יהיה צדיק ובמלחמותיו יהיה נושע ומוצלח: עני. יהיה מוכנע וירכב על חמור או על עיר בן מאחת האתונות והוא מדת ענוה:
הכרתי. אז אבטל רכב וסוס וקשת מלחמה כי לא תהיה אז מלחמה ואין צורך לא לקשת ולא לרכב וסוס: ודבר שלום לגוים. המלך המשיח לא יכניע את כולם ע״י מלחמה כ״א בדברי שלום יכניעם להיות סרים למשמעתו וזה יהיה העיקר והמלחמה טפלה לו: ומשלו. ממשלתו תהיה מים הדרומי הנקרא ים האדום עד ים הצפוני הוא ים אוקיינוס: ומנהר. היוצא מן העדן שהוא תחלת המזרח: עד אפסי ארץ. עד סוף המערב:
גם את. ר״ל כמו המשיח אשר בעבור צדקתו יהיה נושע ומוצלח במלחמותיו כן גם אתה ישראל בכלל בעבור זכות דם בריתך היא מצות מילה שהחזקת בה בהיותך בגולה בזכות זה אשלח אסיריך עבור אשר אין בו מים ר״ל אוציאך מעומק הגלו׳ והמשיל הגלות בבל לבור שאין בו מים לפי שבבור כזה מצויים נחשים ועקרבי׳ המזיקים וכן היו בגולה בין האומות המריעים להם:
שובו לבצרון. וכה אומר להם שובו לירושלים עיר מבצרכם אתם האסורים בתקוה ר״ל המקווים לה׳ בכל זמן כאלו קשורים בתקוה ולא תתפרד מהם והוא ענין מליצה: גם היום. ר״ל כמו בגאולת מצרים הבטחתי לך הגאולה והנקמה בהם כן גם היום אענה ואשיב לך הגדה כפולה לך הגאולה והנקם באומות:
כי דרכתי לי. את יהודה אדרוך לי כקשת ר״ל הוא יחשוב לי לכלי זיין להרוג האויב על ידו: מלאתי אפרים. עשרת השבטים הקרואים בשם אפרים בו אשים כל ידי במלואה כאלו היה קשת לירות בו בכח רב והוא ענין מליצה: ועוררתי בניך ציון. אתה ציון אעיר אני את בניך להלחם על בניך ועל מלחמת גוג ומגוג יאמר כי עמו יבוא כי אחים הם כמ״ש בני יפת גומר ומגוג ומדי וגו׳ (בראשית י): ושמתיך. אני אשים אותך ישראל להיות כחרב של גבור ההורגת ומשכלת כי תהרוג בהם הרג רב:
וה׳ עליהם יראה. ה׳ יגלה עליהם שכינתו להלחם בעבורם וחצו יצא על האויב חיש קל ומבריק כברק: בשופר יתקע. כגבור התוקע במלחמה והוא ענין משל: והלך. ילך ברוח סערה בשטף אף אל תימן להחריבה היא היושבת בדרום א״י:
יגן עליהם. אז יגן על ישראל שלא יהיו נלקים עמהם ועוד הם יאכלו וישחיתו ויכבשו את אבני הקלע ועל שרי אנטיוכס יאמר וכלפי שהמשיל למטה בענין את שרי יהודה וישראל לאבני נזר שהם אבני יקר שמשימים בכתר המשיל שרים לאבנים שמקלעים אותם הנבזים העומדים לזריקה: ושתו והמו. ישתו דמם ויהמו בקול המייה כמו שותה היין כמ״ש לץ היין הומה שכר (משלי כ): ומלאו כמזרק. יהיו מלאים מדם הרוגים כמזרק המלא מדם הזבחים העומד לזרוק: כזויות מזבח. הם הקרנות המלאים ממתן דמי הקרבנות:
כצאן עמו. ר״ל כמו הצאן שהוא נושע מהרועה כן יהיה עמו נושעים מאתו ית׳: כי אבני נזר. שרי יהודה וישראל הנמשלים לאבני יקר המשימים בנזר הם יתרוממו על אדמתו בהיותם בארצו:
כי מה טובו. כי מה מאד יתרבה טובו ויפיו של העם הזה: דגן בחורים. ר״ל מרבית הדגן אשר תצמח הארץ יוסיף תת כח ואומץ אל הבחורים ומרבית היין יפתח פי הבתולות לדבר שירות וזמירות עם כי מדרכן למעט בדבור הנה לרוב השמחה ירבו בדברי שיר וזמר:
